<h1>צרור החיים הדרך העשירי סימן ב'</h1>
<h2>דף לט:</h2>
וביצה שנולדה ביום טוב אסורה לבו ביום. דיש איסור מוקצה בי"ט ואיסור נולד, ואיסור זה לאו דוקא לאכילה בלבד, אלא שאסור בטלטול. וכן כל דבר שאסור משום מחובר אסור בטלטול. וביצה שנולדה בי"ט שנתערבה אפילו באלף, כלם אסורות, שכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל. ואם ספק אם נולדה בי"ט ונתערבה באחרות, הוי ספק ספקא וכולן מותרות דספק [אם] היא זאת, ואם תמצא לומר שזו היא, שמא מותרת היא שלא נולדה בי"ט, ואפילו עכשיו שאנו יודעים בקביעות החודש ויודעין אנו שיו"ט שני הוי כחול, מחמירין בו כי"ט ראשון לענין תלישה וכיוצא בו, רק הדברים שמתירין בו בהדיא, ככוחל העין. ועל דרך זה מותר לאכול הביצים הניתנין לישראל מגוי בלילי י"ט של גליות. והטעם כי התרנגולת אינה יולדת אלא ביום דתשמישתה ביום וכל שתשמישו ביום אינה יולדת אלא ביום, והילכך ליל י"ט ראשון מסתמא אותן הביצים מהיום שהיה ערב י"ט נולדו. ליל שני ג"כ מהיום שהי' ספק י"ט נולדו, וא"ת שהיום הוא ודאי י"ט, א"כ הלילה שהוא ליל שני ליל חול הוא מותר, וא"ת שהיום שנולדה הביצה שחול היה וליל שני י"ט ודאי הוא אם כן בחול נולדה. ובלילי ר"ה, ליל ראשון ג"כ מותר, דמסתמא היום שהוא ערב ר"ה נולדה או קודם, וליל שני אסורין דמסתמא היום שהוא יום ראשון של ר"ה נולדה והוא ודאי י"ט, ואע"פ שהוא ליל שני ליל קדש הוא דיום ארוך הוא. ויש מחמירין אפילו בליל ראשון של ר"ה ואמרינן הואיל וליל שני אסורין מטעם שכתבנו, ג"כ ליל ראשון כדי שלא תחלוק בין הלילות. וכבר כתבתי למעלה כי לגבי תנאי העירוב למי ששכח ולא הניח מערב י"ט יש ג"כ חילוק בין ימי ר"ה לי"ט של גליות לדעת רי"ף ז"ל ושאר המפרשים כמו שכתבתי.
וביצה שנולדה ביו"ט ושבת סמוך לי"ט בין מלפניה בין מלאחריה אסורה לשבת. וכן נולדה בשבת אסורה לי"ט, כיצד, י"ט ראשון שחל להיות בערב שבת ושני לו בשבת ונולדה בערב שבת אסורה לגומעה. וכן כשחל י"ט ראשון באחד בשבת ונולדה בשבת, אסורה לי"ט. והיכא שחל י"ט ראשון בחמשי בשבת וי"ט שני בערב שבת, ונולדה בחמישי בשבת מותרת לשבת, דודאי אחד מהם חול הוא, וכבר בא לו התר קודם שיבא שבת. אבל נולדה בי"ט שני שהוא ערב שבת אסורה, דשמא היום העיקר ונמצא י"ט מכין לשבת. וכן כשחל י"ט ראשון באחד בשבת ונולדה בשבת מותרת ליום שני, דמה נפשך אחד מהם חול ויצא להתר. וכן בשני י"ט של גליות. אבל בשני י"ט של ר"ה הסמוכים לשבת, בכל ענין אסורה הביצה, דיומא אריכתא הם וכיום אחד הם חשובים והם י"ט מכין לשבת כשבא ר"ה לפני השבת, או שבת מכינה לי"ט כשבא ר"ה באחד בשבת. וימי ר"ה שאמרו שהם יום אחד לדברים שהם חומרא באלו הענינים. אבל לקולא, כגון לבשל מיום זה לחבירו כדי שנאמר יום אחד הוא ומכין לצורך היום, זה אסור.
ועל דרך זה יש חלוק בין אלו הימים לימי ר"ה בפירות הבאים מחוץ לתחום או שנתלשו היום ביו"ט, דבשני יו"ט של גליות פירות שנתלשו ביום ראשון או באו מחוץ לתחום מותרין בליל י"ט שני בכדי שיעשו כמו שיתבאר ובי"ט שני מותרין לגמרי דאחד מהם חול וכמו שאמרנו גבי ביצה, אבל בימי ר"ה אסורים עד שיצא י"ט דיום ארוך הוא. וזה [דרך] רש"י ז"ל, והוא הנכון. לאפוקי שאר המפרשים שפירשו שאפי' בי"ט אחרון אסורין וכדי שיעשו לילה הראויה לעשיה, דהיינו ליל מוצאי י"ט. ודעת מורי הרשב"א ז"ל הסכימה כרש"י ז"ל. וכדי שיעשו פירשו כדי שייתלשו ויביאם ממקום שנתלשו. וכן בדגים כדי שיצודם ויביאם [ממקום] שניצודו. ונסתפקו בתוספות אם הביא קופה מלאה פירות אם צריך כדי שילקטו באדם אחד או בכמה בני אדם.
וכל דבר שיש במינו במחובר לקרקע אסור לכל ישראל בכדי שיעשו בליל י"ט שני, כפי דעת רש"י ז"ל ואפילו לאחר צריך כדי שיעשו כדי שלא יהנה ממעשיו הרעים. ואע"פ שיש שהיו מקילין לאחרים שלא ישהו בכדי שיעשו. ושאינו מחובר לקרקע אם הוא בתוך התחום מותרין, חוץ לתחום אסורין לאותו שבא בשבילו עד ליל י"ט שני. והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר. ולאותו שבא בשבילו אסור לו ולכל אנשי ביתו, דאדעתא דכולה ביתא הוא בא, כדאמרינן בעירובין (מ', א') הבא לריש גלותא אדעתא דכולהו רבנן קא אתי. והבא מחוץ לתחום ואינו דבר מחובר לא בעינן בכדי שיעשו, דלא אמרו זה אלא בדבר שתעשה בו מלאכה בו ביום. תדע שהרי הקלו לישראל אחר בו ביום. ודבר הבא מחוץ לתחום מותר בטלטול אפילו לאותו שבא בשבילו שהרי לא נאסר בטלטול אלא דבר (המאוס) הנאסר משום אסור עצמו. וספק אם באו מחוץ לתחום או אם הם מתוך התחום, רבנו הרשב"א ז"ל היה אומר שאם הגוי המביא הדורון הוא מן העיר והפירות הם נמצאים בעיר, לא חיישינן שמא מחוץ לתחום באו. והטעם שמתירין לבא בשביל זה (דמותר) לישראל אחר, משום דתחומין דרבנן ולא אחמור כולי האי ודי אי אסרינהו לאותו ישראל שבאו בשבילו. והבא מחוץ לתחום שהתירו לטלטל, דוקא כשבאו לעיר דהוי העיר כד' אמות, אבל מחוץ לעיר לא יזיזם חוץ לד' אמות. ולא יוליכם חוץ לעיר אע"פ שיכול להוציא דברים אחרים ברגליו, חפצי הגוי יש להם שביתה כמו שנכתוב בע"ה במקומו. ופירות כמושין וניכר לעין שלא נלקטו היום, מותרין משום מחובר כההיא דההוא ליפתא דחזא דמכמשא ושרא להו (מ', א'). גם בשני י"ט של ר"ה או י"ט ראשון הסמוך לשבת שאסרנו למעלה משום יום ארוך דקדושה אחת הן דוקא לענין מחובר או לענין אסור צידה או כיוצא באלו, אבל בענין שאין במינו במחובר רק האיסור משום הבא מחוץ לתחום, מותר בי"ט שני, לפי שאין זה איסור הכנה ולא איסור התלוי בקדושה, כדי שנאמ' ששני ימים טובים בקדושה אחת הן, וכעין קנס הוא גזירה שמא יאמר לגוי להביא, ודי שקנסת ביום ראשון. כן כתב רבי' ז"ל. וכל דבר שאמרנו שהוא אסור עד כדי שיעשו ה"ה שאסור בכל הנאותיו כגון הדס שנתלש היום אסור להריחו עד כדי שיעשו כדאיתא בעירובין (שם). וכן אתרוג שנתלש לאכילה אסור להריחו אפילו שלא בטלטול.
עוד יש על דרך זה חילוק בימים טובים של גליות לענין מת. דביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים בכל הדברים שהוא צריך, ואפילו להוליכו לקבר דוקא גוים. וכן כתב מורי הרשב"א ז"ל שכן היה מקובל שלא לטלטל את המת ביום טוב ראשון כלל, דלא התירו למת על ידי ככר או תינוק אלא דוקא למת המוטל בחמה שלא יסריח, אבל בענין אחר אסור לטלטלו. וביום טוב שני יתעסקו בו ישראל בכל עניניו, בין חפירת הקבר בין לעשות התכריכין בין לעשות לו ארון במקום שנהגו לעשות ארון, דיום טוב שני כחול שויוה רבנן. ומלוין את המת ביום טוב שני אפילו חוץ לתחום. וכן כתב בעל הלכות ז"ל. והרמב"ן ז"ל התיר החזרה מחוץ לתחום, וכן הורה מורי הרשב"א ז"ל. וטעמיה דתחומין דרבנן ויום טוב שני דרבנן, אתי דרבנן ומבטל דרבנן. וביום טוב ראשון דוקא שרינן על ידי עממים, אבל בשבת ויום הכיפורים לא, וכדאמרינן (ר"ה כ', א') בשלמא י"ט דעלמא איפשר על ידי עממין אבל יום הכיפורים לא. ועממים שהתירו, אם הם עבדים של ישראל אסור להם למקבר בי"ט ראשון דאתקוש למרייהו דכתיב לא תעשה כל מלאכה אתה ועבדך ואמתך (שמות כ') כל מלאכה שאסור לעשות לאדון ה"ה לעבד. ועוד נבאר בע"ה דיני העבד והאמה בעשייתן ביום טוב. ויום טוב שני דשויוה רבנן כחול לגבי מת, אע"פ שלא שהה כגון שמת בו ביום ואינו עתיד להשהותו כגון שלמחר יהיה חול הוא דינו. וי"ט ראשון נמי אע"ג דלא אישתהי לא משהינן ליה ויתעסקו בו עממין. ואע"ג דאמרינן בגמרא (ביצה ו', א') השתא דאיכא חברי חיישינן, פי' עכשיו שיש גוים אלמים חיישי' שלא יתעסקו בו ישראל ביום טוב שני כדי שלא יאמרו הגוים הואיל והם מתעסקים במת יעשו לנו מלאכה. כבר כתבו בתוספות דהשתא ליכא חברי, דכל הגוים יודעים כי כן דתנו להתעסק במת או בצורך אוכל נפש, ואין אנו עוסקין במלאכת הגוי. ויום טוב שני דשוינהו רבנן כחול ה"ה ליום שני של ר"ה, מה שאין כן בביצה. ומילה שלא בזמנה אינה דוחה י"ט ראשון אבל דוחה י"ט שני, וימים טובים של ר"ה אינה דוחה. וכן כת' ר"מ ב"ם ז"ל בפרק א' דמילה שאמ' שאינה דוחה י"ט ראשון, דמשמע דיום טוב שני דוחה. וכן בספר המצות הגדול מתיר, אע"פ שה"ר יונתן ז"ל כתב בפי' שבת דכשאסרו ימים של ר"ה ה"ה לשני ימים טובים של גליות, ואינו נכון.
